בעיות אכילה

 

אלישבע לא אוכלת כלום!

 

ההורים של אלישבע מיואשים. היא לא אוכלת! מהבוקר היא עושה 
להם דווקא, ולא מכניסה שום דבר לפה. בגן היא אוכלת ממש מעט, אולי פרוסת לחם עם ממרח, וזהו. כשהיא חוזרת הביתה הוריה של אלישבע מנסים לפתות אותה במיני מטעמים: ירקות, פירות, שניצל, אורז, תפוח אדמה... אבל היא לא מוכנה אפילו להסתכל על זה, ומכיוון שהיא מסרבת להכניס לפה את האוכל הבריא שההורים שלה מנסים לתת לה, הם מרגישים שאין ברירה... וכדי שהילדה לא תמות מרעב – הם נותנים לה ביסקוויט או ביסלי. העיקר שתאכל משהו.

את זה היא דווקא אוכלת.
לקראת הערב, גם את החביתה עם הלחם והגבינה שאמא שלה הכינה – היא משאירה על הצלחת ללא כל התעניינות. בלית ברירה, כדי שהילדה לא תרעב, היא מקבלת קצת במבה לפני השינה... בכל זאת, לא אכלה כלום כל היום!
 
"דוקטור, מה עושים? אולי תשלח אותה לבדיקות דם?
אולי חסר לה משהו? לתת לה ויטמינים?"



הוריה של אלישבע יושבים מולי מתוסכלים. אלישבע יושבת בעגלה לידם, עם ואפל שוקולד בידיים, מחייכת.
אלישבע נראית ילדה חמודה ובריאה. אינה רזה במיוחד, גם לא שמנה מדי... בעקומות הגדילה מטיפת חלב היא שומרת על משקל וגובה תקינים. אני שואל את ההורים – היא לא אוכלת כלום או שממתקים היא מוכנה להכניס לפה? ההורים מסתכלים אחד על השני, ומודים – כן, חטיפים היא אוכלת. הבעיה היא שהיא אינה אוכלת אוכל בריא.
טוב... אז עכשיו אנחנו רגועים שאין בעיה גופנית ביכולת האכילה של אלישבע, במנגנון הבליעה, בשרירי הלעיסה... הבעיה היחידה היא בבחירה שלה באוכל... היא בררנית, ומכניסה לפה רק מאכלים שהיא רוצה, ולא מה שאתם ההורים רוצים בשבילה. ומאחר והיא עקשנית יותר מכם, היא בסופו של דבר מקבלת את מה שהיא רוצה – את החטיפים שלה.
 


אז מה אפשר לעשות?
ובכן, התשובה פשוטה, הדרך ליישם אותה – מעט יותר מורכבת, אך בהחלט אפשרית. עושים הסכם! זהו הסכם לא כתוב ולא חתום, אך זהו הסכם ששני הצדדים צריכים לכבד. מצד אחד – ההורים, ומהצד השני – אלישבע.
בהסכם הזה, ההורים מחליטים על שני דברים: מה אוכלים ומתי אוכלים. ואלישבע מחליטה על דבר אחד – כמה אוכלים. הסכם פשוט למדי, והוא התשובה לבעיה.
 
לפני שתמשיכו לקרוא את הדרך ליישם את ההסכם, קראו אותו שוב, וזכרו שאת ההסכם חשוב ששני הצדדים יכבדו. קראתם? נמשיך.
 
בוקר. אלישבע מתעוררת, רוחצת פנים ונוטלת ידיים. אמא מגישה לה ארוחת בוקר – לחם, גבינה, שוקו או אם אתם מעדיפים – קורנפלקס עם חלב... את הארוחה הזו, אתם, ההורים בחרתם. גם בחרתם את זמן ההגשה – בוקר. מילאתם את הצד שלכם בהסכם.
לאלישבע נותר לבחור כמה היא אוכלת. לא אוכלת? זכותה המלאה!!! כך בהסכם – הילדה קובעת כמה היא אוכלת ולא לאכול זו זכותה.  לא לרוץ אחריה עם כפית, ולא לשכנע אותה במשחקים או ב"שוחד" כדוגמת "תאכלי מהחביתה ואז ניתן לך סוכרייה".
הארוחה הבאה היא בגן, שם הגננת מחליטה מה אוכלים ומתי האוכל מוגש, ואלישבע מחליטה כמה לאכול. כמובן שיש לעדכן את הגננת לא לרדוף או לשכנע את אלישבע לאכול, ובטח לא להאכיל בכוח.


בצהריים בבית, שוב מגישים לפניה ארוחה – שניצל, פירה, ירקות מבושלים. גם כאן ניתנת הזכות המלאה לאלישבע לבחור כמה מתוך זה היא אוכלת. אוכלת ביס אחד – בסדר גמור, ואם היא לא רוצה לאכול בכלל – זה גם בסדר. זכרו לכבד את הצד שלה בהסכם ואל תדאגו, היא לא תמות מרעב. גם אם היא תכעס, תבכה ותצעק, אל תתרגשו. הסכם הוא הסכם. אתם מכבדים את הצד שלה והיא תלמד לכבד את הצד שלכם.

הדבר שהכי חשוב להקפיד עליו הוא לא להישבר!!!

לא להתפתות להגניב ביסקוויט או חטיף רק כי היא לא מפסיקה לבכות... וגם אם פתאום היא רוצה לאכול את החביתה שהגשתם בבוקר עכשיו בצהריים במקום השניצל... זה לא בהסכם! אל תשכחו, שאתם קובעים את סוג האוכל ואת שעת האוכל, והיא רק את הכמות. הסכם זה הסכם, וכל צד צריך לכבד את השני.

ואם היא לא אוכלת כלום?


ובכן. מורידים את הארוחה מהשולחן, ומגישים את הארוחה הבאה, אותה אתם קבעתם, בשעה שתכננתם – בערב. בערב היא תאכל מה שתגישו לה. ואם לא הערב, אז מחר בארוחת הבוקר.



בעיות אכילה של ילדים, בדרך כלל אינן נובעות מבעיה גופנית של הילד, אלא מבעיות האכלה של ההורים,  והפיתרון לבעיות האלה טמון בנו, ההורים, ובכישורי ההאכלה שלנו. זכרו שהעקשנות שלנו היא לטובת הילד, ומהויתורים שלנו בתחום התזונה, בסופו של דבר, הילד סובל.

 
תגובות הוסף תגובה הוסף תגובה
2.
חוזה מחייב גם את הסבתות
07/04/11 00:02
מאת: סבתא יפה
אני משתמשת בחוזה זה עם הנכדים , תודה , נהניתי מסגנון הכתיבה שלך ומהעצות, כל הכבוד.
1.
תודה על המידע החשוב!
28/03/11 20:41
מאת: יואב בלום
ניסינו את החוזה עם הילד שלנו, תוך יומיים דברים השתנו. תודה!